למה לי לדבר על מיניות?

שיח קולני ואלים מתפתח בכיתה.
קבוצה לקראת סוף תיכון בסדנא תהליכית על מיניות.
— ״למה בכלל צריך לדבר על מיניות??״
— ״אכלו ת׳ראס״
— ״מיניות אחשלי , עושים, לא מדברים״
— והחבר לידו ישר אומר לו בעוקצנות ״אתה כולך דיבורים, מה אתה משחק אותה?!״
בהמשך הסדנא ביקשתי לעשות משאל קצר, רק מי שרוצה להשתתף.
זרמו איתי.
—
״ירים את היד כל מי שהיה במגע אינטימי-מיני בחייו״
רק בכנות ורק למי שמתאים להרים,
אני מבקש.
רוב הידיים באוויר. (אחד שם אמר שהוא ״שומר את עצמו לחתונה״ ודיון קצר ומרתק נוצר אם זו באמת גאווה ומעיד על עוצמה להיות ״בתול עד החתונה״ או לא. אין תשובה מכרעת. ממשיכים).
״ישאיר את היד למעלה רק מי שיכול להגיד שרוב או כל הפעמים המגע הזה יצר אצלו תחושה טובה ומשמחת״
כמה ידיים מהוססות יורדות לאט.
״ישאיר את היד למעלה רק מי שגם אחרי המפגש האינטימי, הוא יכול לומר שהוא מבסוט על מה שהיה שם לאורך זמן״
עוד כמה ידיים יורדות לאיטן.
״ישאיר את היד למעלה רק מי שחושב שגם למי שהוא היה איתה, היתה חוויה טובה בהכרח״
יד אחת נשארה באוויר.
והוא אומר לי
״וואללה אין לי מושג אחי, בשביל זה צריך לשאול אותה״
נכון. מאוד צריך, אני אומר.
אלו היו אחד הרגעים שהבנו יחד כקבוצה שמגע מיני הוא דבר שצריך לרכוש בשבילו מיומנויות של תקשורת.
מיניות זה לא כמו בסרטים או בפ*רנו והיא לא דבר שפשוט ״עושים״ בלי לדבר עליו,
לפני, תוך כדי וגם אחרי.
מיניות היא עוד ערוץ מרגש של תקשורת יפה כל כך כשיש לך את הכלים והמיומנות.
יש הבנה חשובה ותשתיתית כל כך על החכמה שאצורה בתוך הגופים שלנו. הרגשות שלנו.
אם רק ניתן להם קצת יותר קרדיט. קצת יותר סקרנות ומקום בתוך השיח.
דברים משמחים מאוד יוכלו להתרחש ולהשתנות לטובה ולברכה.