הנה 11 דברים שיצאו ממני בנושא החשוב הזה:
1.אנרגיה מינית היא אחד הדברים הכי חזקים שאפשר להרגיש בחיים האלה.
חשוב לי לתת לנער את ההבנה והתיקוף שהדבר הזה אכן קיים ונורמאלי ושזה מעיד על זה שהוא אדם בריא ככל האדם, חי בועט ומשתוקק. עם זאת, להנחיל אצלו את ההבנה שזה ידרוש ממנו יכולות ניהול של האנרגיה הזו, ושהוא ילמד אותה לאט לאט. הוא עוד יצבור ידע וכלים כדי ללמוד לווסת את התשוקה הזו ולקחת אותה למקומות של צמיחה וחיים.
2. יש הרבה עבודה פנימית לעשות עם אוננות ואנרגיה מינית, אבל לפני כן.
כוונת הלב והשדר.
חשוב שהשיח יהיה מחבק ואוהב. שבבסיס ההבנה יהיה שהזרע הוא דבר פלאי, חי, עוצמתי וניסי. שנאהב את הזרע. באמת באמת. נתפעל ונתרגש ממנו, כי הוא באמת אחת ההופעות הכי לא מובנות מאליהן. איזה דבר זה שאנחנו נוכל להוריד חיים פה בעולם. יצור חי שהופך עולמות ככה, מדבר מקרוסקופי כזה. מי היה מאמין. (לזכור שרוב הנערים קוראים לזה ׳שפיך׳ – מלשון שפיכה, ואני מציע להם לחזור לשפת ה׳זרע׳ -מלשון זריעה, פוטנציאל וחיים).
3. אפשר לייצר שיח לא שיפוטי על אוננות.
אני מבין את ההתלבטות שמתוך המוכנות לדבר על החוויה הזו יש בנו צד שמנרמל אותה ושזה מתנגש עם ההלכה הפשוטה שמה שיש לה להגיד על זה הוא- שזה אסור. נקודה.
כאן נכנסת ההשקפה שלי היא שאנחנו נעים במרחב לא סטרילי שבתוכו החטא והפספוס מחוייב במציאות. התפיסה הקבלית היא כמו אומרת לנו את העניין הפנימי שבתוך הזרע חיים. שנשאף למקום שיש בו כבוד לזרע. וככה גם נשמור עליו. מתוך אהבה.
4. מציע להשקיע יותר משאבים בנתינת כלים ופחות בלייצר הפחדות וחרדות.
ד״ר יניב אפרתי החכם אמר לנו פעם שבאופן פרדוקסאלי בהפחדות ואפילו פשוט בחוויית לחץ מתמידה סביב הנושא (שיכולה להתבטא גם בשתיקה מתמדת וחשיקת שיניים באופן עקבי סביב הנושאים האלה) אנחנו מגבירים את השימוש באוננות ככלי מספר אחת בהפגת לחצים וחרדה.
לכן עדיף לתת תחושת ביטחון שיש דווקא מה לעשות, וגם אם בעיניכם לא, הצעד החכם יותר הוא לנרמל ולהרגיע ולא להזמין לחבר׳ה שיחה מפוצצת שיגידו להם שבגלל פגם בברית חיילים מתים במלחמות. אה, וגם לא להראות סרטוני אימה ביוטיוב של כל מיני משפיענים דתיים כאלו ואחרים. זה נורא ויוצר אפקט הפוך בכל המקרים.
5. חשוב לא לפתח ציפיות אצל הנער שכאשר הוא יתחתן אז הכל ״יסתדר״, גם כי לרוב המוחלט זה לא ככה, וגם כי הדבר הזה רק בונה ציפייה ויוצר תסכול גדול אצל הגבר וגם אצל בת הזוג שלו ולפעמים גם מביא למערכות של תלות ו/או ריצוי בתוך המערכת הזוגית במקום לייצר ספרציה שתוביל להפרייה ולחשק אמיתי במיניות מתוך בחירה ולא מתוך חרדה או לקיחת אחריות על החטא של הגבר. בעיניי זו לא סיבה לקיים יחסים.
6. יש ביוש גדול סביב אוננות וחשק מיני אצל גברים בוגרים. לנערים עוד מותר נגיד. אחר כך זה כבר נתפס כמעשה נערי ולא בוגר. ברוך השם שאני עובד ונפגש עם הרבה גברים בוגרים (בהם גם הרבה נשואים) ואמיצים וזו התמודדות שהיא (בכלל) לא רק של נערים. כל אמירה כזו, לא משרתת את התהליכים שקורים ולא קרובה למציאות ורק מטביעה עוד יותר את הגברים בבושה והאשמה שהם נתונים בה גם ככה.
7. יש כאלה שלא מאוננים. יש מעטים שגם לא מתמודדים עם הסצנה הזו כמעט. זה נדיר, אבל קיים, וגם להם מגיע מקום משמעותי ומנרמל בשיח וכמובן לא לעבור ביוש מהצד השני שכמו מרמז שיש להם בעיה.
כן רוצה להגיד שהימנעות מוחלטת או חוסר בליבידו או משיכה מינית יכול להעיד על איזשהו קושי או חסם בדיוק כמו שאוננות מופרזת יכולה להעיד על קשיים מסוג אחר.
8. נוצרים מצבים שלא מכבדים את הזרע, אלא פשוט פוחדים ממנו עד כדי שיתוק. אין שם כבוד והתפעלות. פחד איום. ושלא תתבלבלו – השיתוק הזה לא חולף יום אחד כשנכנסים תחת החופה והגבר שוכב עם אשתו בקדושה וטהרה. השיתוק, הזרות, החטא, הכיווץ. כל אלו נרשמים בגוף יפה יפה לעוד שנים רבות. מי יודע אם ומתי משתחררים מזה.
לא מכבדים את הזרע. בעיקר מפחדים ממנו. אין איתו יחסי אהבה. בטח לא כשמתקבעת בך התפיסה שהדבר הזה מקלקל צינורות השפע ובורא שדין ולילין ומלאכי חבלה.
איך נאהב אותו ככה? ואיך נאהב את עצמינו?
9. בעזרת הרב דב ברקוביץ שכתב את הספר הנפלא ״ברכת הבנים״ (שמוזמנים לרכוש אצלי, אצל הרב או אצל עופר בשן ) הבנתי, ואני מקווה שאני מדייק (אשמח להתייחסויות אם כן) שיש לחלק בין מעשי האוננות השונים.
מעשה האוננות בהופעה הכי ׳קשוחה׳ שלו הוא חוסר המוכנות לתת לזרע קיום בתוך מסגרת זוגית. זאת אומרת לא להסכים להפרות את בת הזוג שלך כדי שחיים ירדו לעולם.
לאחריו יש עוד מדרג של גבר שמוכן להפרות, ועם זאת גם מוציא זרע להנאה, לבין נער שאין לו בת זוג בכלל ומוציא את זרעו להנאה.
ואיכשהו נפלנו על הנערים ככה כשיש שם הכי הרבה מקום לנשום רגע.
איזה באסה.
10. עוד התבוננות על המושג ״זרע לבטלה״ – מה מתבטל?
צריך להבין שמיליוני זרעונים יוצאים בכל פעם ששוכבים. גם כשזה לא ל׳בטלה׳ יש המון שמתבטל בפועל. ואני לא מדבר אפילו על מצבים ששוכבים בהיריון או בגיל שהאישה כבר לא יכולה להכינס להיריון ועוד מצבים כאלה ואחרים שהזרע לכאורה ׳מתבטל׳ ועדיין אין איסור הלכתי, ואני לא נכנס להבנה מה מקור האיסור ואם הוא דאורייתא או דרבנן וכזה.
אבל השיח הזה מוביל אותי להבנה שהדברים נגזרים מתוך השאלה האם הזרע מגיע לייעוד שלו. האם אני מדייק אותו. האם יש כאן ברכה וחיבור בזכות המעשה שלי? וזה תהליך למידה עמוק עמוק עמוק. לדייק את הזרע שלנו זה מסע ותהליך ארוך של חיים שלמים והוא תופס גם צורות רוחניות ורחבות מאוד בעיני. אי אפשר לצפות מנער שישר ידע להיות מדוייק. גם לא מגבר בן 40. ואולי תמיד נחייה במרחב שיש בו גם חוסר דיוק. לא יודע, עוד לא גדלתי מספיק כדי לספר.
11. עוד קצת שיח פרקטי (אני מרמה עם הסעיפים כדי שזה ירגיש פחות) –
א. יש ערך גדול (אני רואה את זה בשטח מאוד) בלאפשר להם לפרק את חבילת הפורנו- אוננות.
בשביל זה צריך להיות מוכנים לדבר על אוננות.
כדאי לשקף להם שיש הבדל גדול בין אוננות עם פורנו לבין כזו שהיא בלי.
זה משנה חיים הדבר הזה. יש הרבה יותר הקשבה, האם וכמה אני בכלל רוצה להוציא זרע.
הפורנו מאלחש מאוד את הסנסורים שלהם (וגם שלנו) מה שמקשה עליהם להיות קשובים לגוף, וזה כמובן מצטרף לעוד נזקים רבים בצפייה בתוכן הזה. אבל בהקשר הזה זה נזק גדול.
ב. האנרגיה שהם מרגישים היא אנרגיית חיים. יש עוד דרכים איך לפרוק אותה.
זה נכון שפאר היצירה שלנו היא הבאת חיים לעולם, אבל גם אם הם יעשו ספורט וינגנו וינגרו ויפתחו תחביבים ויצירות מסוגים שונים הם ירגישו אחרת וזה יעזור מאוד בוויסות של האנרגיה האדירה הזו.
ג. הרבה פעמים ההתמודדות מתגברת כשיש שיעמום (רצון ליצור) או בדידות (רצון לקשר).
אם הם יקיפו את עצמם בחברה טובה ובעשייה משמעותית הדברים ייראו אחרת. אני עושה איתם מיפוי של: זמנים – מקומות – אנשים, שמשפיעים על האנרגיה המינית שלהם. שיהיו במודעות לזה ושיוכלו לבחור את הבחירות שמתאימות להם בהתאם לכך.
ד. כמובן שגם סינון תוכן במחשב ובטלפון יכול להועיל מאוד להתמודדות הזו.
ה. גם לעבוד עם אנרגיה לא ממומשת היא דבר גדול. דווקא להתמקד באנרגיה הזו. לעשות לה מקום. להתיידד איתה. יש לנו תפיסה שגדלנו עליה שיש פה מלחמת חורמה בנינו לבין ה׳יצר׳. מישהו פה ינצח. מישהו גם יפסיד. אז או שאני נלחם ואומר ליצר ׳קישטא׳ או שאני מנוצח והולך לפרוק את האנרגיה הזו בצורת אוננות (אפשר שגם אותה תנועת ׳קישטא׳ תתחולל במסגרת קיום יחסים כביכול תקינה ומותרת, אבל הבקשה האמיתית היא שהאנרגיה הקשוחה הזו כבר תעזוב אותי בשקט כברררר הלוואי. לפרוק וללכת.)
אני רוצה להציע אפשרות אחרת:
לתת לה להיות. לתת לה לשחק בתוכך. להיפגש איתה בסקרנות לא בהופעה של לפעול אותה החוצה אלא דווקא פנימה. להרגיש אותה. פשוט ככה.
ו. השיח הזה מוביל אותי לשיח הטנטרי שאומר שאפשר לעבוד עם האנרגיה הזו ואף לפצל בין האורגזמה לשפיכה. אני מכיר לא מעט שמתרגלים את זה. אני לא יודע איך זה נפגש עם ההלכה אבל אולי יש פה משהו.
זהו להיום נראה לי.
