אילת

"אז מה אתה אומר על אילת…?

אתה מתעסק עם מיניות לא?"

שאלו אותי מיליון אנשים רק ביומיים האחרונים…

אחת – אז זהו, שאני די נחרד מזה שאנשים עושים בפשטות את החיבור הזה בין המקצוע שלי- מיניות בריאה ומחברת, לבין מה שקרה שם באילת/ איה נאפה/רק תגידו.

ואולי, אולי גם שם קצת נעוצה הבעיה. אנחנו כחברה עדיין לא יודעים לשים את האצבע באופן ברור על הקו בין הבריא לחולה. ולדעתי עד שזה לא יהיה ברור לנו גם לא נוכל לטפל בעצמנו.

שתיים – בואו נפסיק לדבר על מין רגע (למרות שזה תמיד נחמד אתם יודעים..) ונדבר על תזונה למשל. בואו נניח שאנחנו ממש לא רוצים שהילד יאכל כל היום סוכרים כי זה ממש זבל לגוף וזה הורג אותנו ובלה בלה בלה…
אז.. המהלך הדפוק הוא כזה- בואו נציף את התודעה שלו בכמה הסוכר הוא נורא! זה ממש זוועה הסוכר ויש מקומות שאוכלים סוכר בלי הבחנה והם מתים מסרטן בלבלב ממש מוקדם, ויש כאלה שאוכלים בלי בושה ככה סוכר לאור יום, ויש פסטיבלים המוניים של אכילת סוכר ויש מחקר על סוכר שזה פוגע באימאימאימאאא שלנו. ו..קיצר הבנתם ת'עניין, בסוף מה שנכנס לילד לתודעה זה שיש דבר אחד בעולם וקוראים לו סוכר. נו, שויין.

שלוש – לא יודע מה איתכם אבל רוב הפיד שלי עכשיו היה גדוש במילים כמו אונס, השפלה, תור של 30 (זה לא היה, זה כן היה, זה היה רק 10, היא הזמינה אותם, הם היו שליחי פיצה מה זה לעזאזל משנה??) ועוד מילים כמו זעזוע, כאב, והמון "איחולים לבביים" לאנסים בקטע פואטי כבר.

ארבע – אם אנחנו רוצים שהילדים יאכלו ברוקולי – דברו איתם על ברוקולי. אני רק שואל איך לעזאזל ילד ידע לאכול ברוקולי אם כל היום מדברים איתו על סוכר (שכמובן אסור לאכול בקטע משוגע, ומי שאוכל הוא ימות פשוט וזה פוייה ופיכסה ואנחנו מגנים.), מה הילד נביא או משהו? איך הוא יכיר את הברוקולי?

חמש – מיניות בריאה. חינוך מיני. זהו. מלאו את הפיד בטוב, בדיבור חיובי על מה כן נכון לעשות (אני אעזור לכם – מילים כמו הדדיות, אהבה, כבוד, פרטיות, קדושה, שמחה, שלום, עופו על זה). כל החרא הזה ששפוך לנו על המסך זה בערך כמו לחטט בפצע מדמם שמסרב להגליד ושהמצב שלו גם ככה לא מי יודע… תעזרו לנו להחלים את עצמנו, ולא להנציח את הרגעים ההזויים האלה ולתת להם כל כך הרבה מקום בלב ובפיד.

שש – יש לי אישיו עם שיווק. אני שונא את זה. אבל אישה אחת קוראים לה Shira Heimlich אמרה לי – "מה יש לך? אתה סך הכל עושה לאנשים טובה שידעו להגיע אליך כשיצטרכו". מקווה שהיא צודקת – אני את שלי עושה. בכנות אומר – כואב לי המצב,
ואי אפשר להתפלא שאנשים עושים מה שאסור כשכל מה שיש בשיח הציבורי והחינוכי זה רק מה שאסור ולא מה מותר ובריא ונכון.

אני משתדל לעשות את זה ואני רואה שלפחות לפעמים, זה ממש עובד. אני מצליח למכור את הברוקולי.